פסק-דין בתיק ת"ק 008723/03

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד לנזקי רכוש שארעו לרכבם של התובע והנתבע בעקבות תאונת דרכים מיום 11.4.03 (להלן: "התאונה")

            התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") טען כי נסע ברח' החופר באזור התעשייה בחולון, כשלפתע יצא רכב הנתבע מחניון, כשהוא אינו מציית לתמרור "עצור" שהוצב בדרכו, נכנס לנתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו.

            בתביעה זו תובע התובע את נזקיו העקיפים הכוללים לטענתו דמי השתתפות עצמית          (2,606 ש"ח); כינון (164 ש"ח); ירידת ערך (705 ש"ח); הפסד הנחת העדר תביעות ל-3 שנים (1,398 ש"ח) והוצאות 550 ש"ח.

2.         הנתבע והנתבע שכנגד (להלן: "הנתבע") טען כי עמד עם רכבו בכניסה לחניה לרוחב המדרכה, כאשר מנוע רכבו כבוי, והמתין לאסוף נוסעת. באותה עת הגיח לטענתו רכב התובע, שהגיע מרח' המשביר, בצע פנייה ימינה לרחוב החופר, סטה ממסלולו ופגע בחזית ימין של רכב הנתבע. הנתבע צרף שרטוט המתאר את דרך קרות התאונה.

3.         הנתבע הכחיש את נזקיו הנטענים של התובע ותבע את נזקיו העקיפים שנגרמו בתאונה, הכוללים השתתפות עצמית (634 ש"ח) וירידת ערך (861 ש"ח).

הדיון וההוכחות

4.         ביום 15.12.03 התקיים בפני דיון קולני, כשכל צד מתפרץ לדברי רעהו. נאלצתי בעת הדיון להפסיקו ולשלוח את הצדדים ל"הצטנן" כשעה מחוץ לאולמי, וכששבו תם שלב גביית העדויות, שאף הוא התנהל בטונים גבוהים. אתייחס להתנהגות הצדדים בעת פסיקת הוצאות משפט.

5.         התובע חזר על גרסתו כפי שפורטה בכתב התביעה וטען כי הנתבע יצא מחניון, לא ציית לתמרור עצור ופגע בו.

            אשת התובע חזרה על גרסה זו.

6.         הנתבע טען כי המתין ברכב עם מנוע מדומם, כשרכבו עומד על המדרכה, לכל רוחבה. הנתבע טען כי רוחב המדרכה הוא כ-6 מ' וכי יש מספיק מקום לעמוד לרוחב המדרכה. הנתבע טען כי המתין ברכב לחברתו. עדות החברה לא נשמעה בדיון.

7.         נציגת הנתבעת 2 טענה כי אופי הפגיעות ברכבי שני הצדדים מתיישב עם גרסת הנתבע, מכיוון שרואים כניסה חזקה בצד השמאלי קדמי של הפגוש, אשר גרמה למשיכה של חלק ימין של הפגוש החוצה, דבר המוכיח, לטענתה, שרכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבע.

דיון והכרעה

8.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות הנזק, אני קובעת כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות. אפרט נימוקיי.

9.         גרסת התובע לדרך קרות התאונה נתמכה בעדות אשתו אשר היתה עמו ברכב, והיא גם זו המתיישבת עם ההגיון - דהיינו התובע נסע ישר והנתבע יצא מחניה.

            לעומת זאת, גרסת הנתבע כאילו כביכול הוא חנה לרוחב המדרכה, המתין לחברתו והתובע הוא שסטה ועלה על המדרכה מעוררת שאלות ותמיהות ומצדיקה הבאת ראיות נוספות - שלא הובאו בפניי.

            מדוע חנה הנתבע לרוחב המדרכה, כשהדרך הטבעית היא להחנות בצידה? מדוע לא הובאה החברה לעדות? מה גרם לסטייה הפתאומית של התובע - האם היה כתם שמן על הכביש, מים, האם גורם כלשהו קפץ לכביש?!

            טענות כגון אלה שמעלה הנתבע הם בניגוד לדרך ההתנהלות הטבעית של נהגים בכביש ולפיכך על מנת לקבל טענות מסוג אלה, יש צורך בביסוסן בחומר הראיות, וזאת לא נעשה.

10.        זאת ועוד, טענתו של הנתבע כי התובעים הגיעו מרח' המשביר הוכחשה על ידם ולא ברור מהיכן שאב גרסה זו.  יתרה מזאת, התרשים של הנתבע, שהוא עצמו שרטט וצרף, אינו מתיישב עם מיקום הנזקים ברכבו הוא: על פי התרשים, הנזק ברכב הנתבע אמור להיות בפינה הימנית של רכבו, בעוד שמהתמונות עולה בבירור כי הנזק שלו הוא דווקא בצד השמאלי - מרכזי של הפגוש הקדמי!

11.        בעניין מיקום הנזקים ברכבי הצדדים אציין כי מיקומם מתיישב עם טענת התובע, באשר ברכבו מצויים אלה בחלק הקדמי ימני של הפגוש, ויציאה של הנתבע קדימה, עם הטיה שמאלה לכיוון היציאה, יוצרת את הנזק שארע בשני הרכבים.